של עכברים ואנשים

תקציר:
לני הוא בחור ענק רפה-שכל, משולל מודעות וזיכרון, ובעל כוח פיזי בלתי-נשלט, שהוא כלל אינו ער לקיומו. חברו ג’ורג’, הגורר אותו עמו מנעוריהם, כמין הרגל או משימה ומעמסה שהורסות את חייו, הוא היפוכו הגמור של לני: איש קטן וזריז, שקול ובעל לשון ומחשבה. במציאות הקודרת של הדיפרסיה האמריקנית (המשבר הכלכלי הגדול של שנות ה-30 למאה הקודמת) נודדים השניים כפועלים שכירים מחווה לחווה בקליפורניה. הם מאבדים מקומות עבודה בזה אחר זה בגלל "הדברים הרעים" שלני עושה בלי-דעת, בתום ילדי מכמיר-לב. לני רוצה ללטף כל דבר שמוצא-חן בעיניו, וכך הוא מצמית את כל אשר יאהב. בניגוד לצחיחות הרגשית שסביבם, לבדידות ולחשדנות ההדדית של הפועלים הנודדים חסרי-הבית, ללני ולג’ורג’ יש זה את זה, ויחד הם מטפחים חלום על חווה צנועה משלהם, אשר בה יחיו רק למען עצמם באחוות גברים. ג’ורג’ אמור לספר ללני בפרוטרוט על החווה הזאת שוב ושוב, ואלה המלים היחידות שלני זוכר בעל-פה, מלה במלה; לדידו מתמצה האוטופיה הזאת שלהם בכך שיינתן לו שם ללטף ארנבים כאוות-נפשו. ‬ ‫הקשר המשונה בין השניים מספק לג’ורג’ אמתלה והזדמנות לשגות בחלומם ולהיות מהופנט מן התמונה שהוא-עצמו מצייר, כאילו טבעו של החלום הגדול נעוץ בהיותו פלא ילדותי לא-מציאותי, שרק האמפתיה ליצור כמו לני מאפשרת את ההיקסמות ממנו. שלושה ימים נמשך ההווה הנמרץ של עלילת הנובלה בחווה החדשה שהשניים מגיעים אליה. ובמפתיע, אולי נפתחת לראשונה אפשרות מעשית למימוש החלום. אבל שורת אירועים, הנראים תחילה צדדיים ושוליים, הופכים להטרמות המתגלגלות ככדור-שלג אל סוף טראגי בלתי-נמנע. סטיינבק לא רק מוליך חלום אל שברונו, אלא גם מראה לנו כיצד הידהדה בו הטרגיות המייאשת מלכתחילה.

עותקים

תת כותרים